בתרבות המודרנית, אנחנו רגילים לנוע בכמה מישורי תפיסה, ולהסתכל על העצמים בחיינו בדרך מסוימת. למשל, מערכות היחסים עם עולם הצומח, ממש כמו עם שאר העצמים בעולמנו, אם בעלי חיים, גרמי השמיים, יסודות הטבע ואפילו האדם והסביבה – פעמים רבות נועדו כדי לשרת אותנו, ויחסים של מערכת קבלה ונתינה הרמוניים מתבלבלים עם לקיחה. בדרך זו, אנחנו עשויים להסתכל על הצמח כעצם שמתפקידו לשרת אותנו ולתת לנו משהו, ודרך ההסתכלות  שלנו עליו היא כ’על מה הוא תורם לנו?’. אם נועיל ונסתכל על הצמחים, העצים והפרחים כעל מימדי קיום מקבילים אלינו בבריאה, נוכל יחד לשתף פעולה ולחיות יחד בהרמוניה פורה. בדרך זו לא נאבד כבוד והודיה לצמחים שמאפשרים לנו פעמים רבות שינוי והתמרה, אם של מצבים גופניים שונים, מצבים נפשיים או הרחבת התודעה בדרך זו או אחרת, ונדע שאנו פוגשים ישות חיה בעולמנו, המאפשרת לנו לפתוח שער עם כוונת לבנו לאן שנחפוץ.

עוד דבר נוסף שקיים בשורשי התפיסה שלנו בחברה המודרנית הוא ההסתכלות על הגדרת העצם כעל הדבר עצמו. אם אשאל אדם מיהו, לרוב אקבל תשובה מפורטת המספרת על שמו, גילו, מצבו המשפחתי, מיקומו בעולם, תפקידו ומקצועו ועיסוקו הנוכחי. פחות בטוח שאשמע על רגשותיו, מה הוא אוהב לעשות או מהו השיעור הרוחני שאותו הוא מתרגל כעת. ההגדרה העצמית אם עומדת או בחיפוש, היא זו שאנחנו נוהגים לשים לפנינו, כדי להציג אותנו, וכך שאנחנו מסתכלים על הצמחים, אנחנו גם מחפשים את המילה האחרונה, מה הוא עושה, למה הוא טוב, לאילו מחלות הוא עוזר, ואיזה בעיות הוא פותר. את התדר, את האנרגיה הייחודית כמו גם איכותו של הצמח, לרוב לא נשים על השולחן. אנחנו כשאנחנו מסתכלים על צמח, מאוד חשוב שנחפש את המהות שלו, את כוונת התכלית העליונה שלו, ומשם נוכל להקיש ולפרוט את שלל איכויותיו בכל הרבדים – פיזי, נפשי, רוחני ונשמתי.

עוד דבר נוסף שיוצא מתוך הדברים האלו, הוא נטייה טבעית של האדם לשים ליבו לחקור את החוסר, את הבעיה, מתוך משענת הרע. כשאנחנו מסתכלים על צמחים, נוכל להיטיב איתם אם נסתכל על התדר שהם משלימים, ועל האיכות שהם מביאים איתם, וכך הם ממלאים את החוסר. למשל, תדר של אהבה יועיל להשלים אכזבה מזוגיות ומפתיחות אינטימית. צמח כמו יסמין יכול להועיל במקום הזה, ולהביא עוררות מינית מתוך חיבור ללב, אפרודיזיאק בשפה המקצועית. זאת במקום לומר שהוא מתאים לאין אונות. הגדרת הבעיה מקבעת אותה, ואפשר לשים שם לב.

הרי העניין הוא שהכאב, החולי, הבעיה,הם רק סימנים על מפת הגוף החומרי שמספר לנו לאן להסתכל, לאן להפנות מבט. ממש כמו מפות של רפלקסולוגיה או כירולוגיה , הכאבים מסומנים על הגוף כמובילים להקשר רגשי בנפש, ומשם מגיעים לתנועות הנשמה. זה ממש כמו מפה, ומכאן שאם נדע היכן הכאב, הבעיה הפיזית או המחלה ממוקמים, נוכל לגשת אל התדרש ימלא אותם. עדיין ההסתכלות היא מתוך היש, פשוט מכיוון למטה – למעלה, וקודם, כשהסתכלנו מתוך התדר שיש להשלים בהתאמה לתנועה שהאדם מבקש לשכלל ומובילה לשלל ביטויים פיזיים, נפשיים ורוחניים, הסתכלנו מלמעלה – למטה.

 משני הכיוונים אנחנו מגיעים ללב  העניין.