כולנו התרגלנו לחשוב שנסיבות החיים או התנאים שלה, הם הקובעים כיצד ייראה העתיד שלנו. הרף הבלתי מדיד, שעולה ללא הפסקה, של התקפי חרדה מכל הסוגים, כולל פאניקה, הסטריה או דאגה יומיומית, הוא הבעיה. וכשיש בעיה, מסתכלים מה התעקם במנגנון הסדר הטבעי השלם שיש כאן, מתוך אמונה שזה אכן כך. הנוסחה מאוד ברורה, וכוללת בתוכה משתנים פרי הגיון של נסיון העבר, פלוס דעות ורעיונות של אנשים, תאוריות שעוצמתם תלויה ברעש שהן עשויות לחולל, כלומר, עד כמה הכפתורים יכולים להפעיל את המנגנונים ההשרדותיים, להציף את הערוצים הרגשיים הנמוכים, ולערפל את הבהירות ושיקול הדעת של האדם. מכורח הנסיבות, אדם שחי חיים כאלה, המרגישים כמו להרים ידית אמברקס לאנרגיית החיים, ויותר מאוחר לאהבה בכלל, יכול להגיע למצב שהוא מאבד את החיבור לעצמו, נרדם בשפה תודעתית.
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, הוא זה אשר מתכנת את העצמי שלנו להתנהל בחיים. זו נקודת המבט כשמביטים מהעולמות התחתונים שבתוכנו. ואם אנחנו מסתכלים על אותו הדבר בדיוק, ונאמר שככל שאנחנו מכירים בכח של הסיפור, אנחנו לומדים כיצד להשפיע דרכו למציאות שלנו, אנרגיית חיים, אהבה ואת הרפואה הייחודית שלנו.
אם נסתכל על מערכות היחסים בין נשמות על הפלנטה שכאן, נראה שמדובר בדינמיקות בין מי שהולך ישן, ומתנהל מבעד למנגנוני הגנה ותגובות מתוך ערוצים מוצפים ברגשות, ובפועל אנחנו רואים דרמה ועיסוק בתפל. יש את מי שמנהל חיים ישנוניים טובים, ומדי פעם תופס את תשומת ליבו משהו בסיפור שאפשר לדייק יותר באופן מיטבי לעצמי, עליו עומלים במרץ כדי לגלות, לאתר, או לברוח ולהתמודד עם ההשלכות של אלו. בקהל האנושות יש גם דינמיקה של אדם שהתעורר ומשפיע על סביבתו, בין אם מתוך תחושת שליחות, או במהלך מסע החניכה אותו הוא עובר, ובין מי שעוד מתלבט על מגוון התחושות שמציפות אותו והיכולת להכיל רגשית את עוצמת האנרגיה וקצב החיים, ככל שאתה מודע יותר.
אם כך, הסיפור הוא זה אשר יוצר מציאות. לאמת תפקיד מכריע בעניין, שכן אין אמת אחת לכל אחד, אלא אמת אחת קיימת, והיא משמות האל, ולאמת זו נקודות מבט רבות שמהן ניתן להביט בה. לרוב כשמתגלים חילוקי דעות, תפיסות עולם, הבדלים מהותיים במציאות החיים או ברצונות חולפיים, מדובר בעיקר בעולם הרגשי, זה אשר משרת את הנשמה כן בגוף המרכבה. ככל שמתנשאים על ידי טכניקות שונות, וללא טכניקה כלל, אל העולם האנרגטי, דרך השקט, לרוב התחושה, ההרגשה והידיעה שבאה איתן, היא של אחדות ואהבה. החבירה טבעית יותר, התנועה קלה יותר, והבהירות ממש מחברת אל האמת, שמתבהרת יותר ויותר, עם הדיוק והקרבה למקור.
אם לסיפור הכח ליצור מציאות, והעולם הרגשי, טוב שיהיה פנוי ומנוהל בהרמוניה, על מנת להעצים את התנועה בין העולמות שבנו, ושמחוץ לנו. ככל שהסיפור מדויק יותר לאמת, מלא בתשומת לב, בהודיה ליופי הבריאה ובהשפעת רפואה, הוא יתאחד מהר יותר עם המציאות המתקיימת, כלומר סך המציאות שיוצרים אנשים יחד, לכדי אחת. האיחוד יורגש בסינכרונים, התרגשות, שימת לב, תחושת כח וחיוניות, ההווה הופך לעולם של אפשרויות, עם צבעים, צלילים ושמחה. העבר מטשטש באחיזתו, אם כי גם אותו ניתן לשנות מתוך ההווה המתקיים. העתיד הופך להיות קרקע פורייה ליצירת מציאות ואת הסערה הפנימית שממנה מבלים בני האדם זמן רב בלברוח, משקיטים עד שמתגלה המקור.
ולסיפור יכולת רפואה משלו. בעצם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, או מספרים לאחרים, אם בפה או שממש בעצם אורח החיים שלנו, כלול המפתח לתפוס עוד משהו במסע. הסיפור הוא היכולת לקחת בעולם התודעה שלנו מרחב ניאטרלי שקוף ולהפוך אותו לעולם שלנו, ממש כמו שנראה הבית שלנו, או כל מרחב אחר שהלב שלנו ממלא. ואם הבית שלנו מייצג אותנו, זה מראה עד כמה הסדר הפנימי שלנו, משפיע על הסדר שבמרחב שלנו, ולהיפך, הוא ביטוי של עולמנו הפנימי. עד כמה ניתן לשנות עצמים במרחב, ועל ידי כך את התנועה בתוכנו, ומכאן, במציאות שלנו. למילים טובות יש את הכח לשנות לטובה, והפוך מכך, להרוס, לנתק ולהפריד. את העיניים הטובות אנחנו לא רק מציעים למישהו כדי להרגיש טוב עם עצמנו, אלא אלו יחוללו מעגל של עיניים טובות והודיה, שיתגברו לאדוות של השפעה טובה, רפואה של אהבה.
אנחנו לא בהכרח תוצאה של המציאות, אם אנחנו מתעוררים, אלא אלו שיוצרים אותה, בעזרת האומץ לפתוח את הלב ולהגיע מעבר לתקרת הזכוכית שלנו, להיות בשיא שלנו, במהות החיבור העמוק לייחודיות הנשמתית שלנו. מההרגשה הזו, אפשר לעשות הכל. הכל שאלה של התדר שאנחנו מחזיקים בתוכנו, האם זהה לתדר המקור שלנו, האם האהבה יכולה לעזור ? וככל שנהיה יותר מחוברים לעצמנו, בתדר המהותי שלנו, ואמנים בלצייר לעצמנו את המסע, נאהב ונתאהב, ונמלא אהבה בכל רסיס, עד שיתמזגו לשלם, ובאור האהבה נהיה מוגנים ושמורים.
